פסק-דין בתיק ע"פ 12345-02-13

ביום 10/09/09 סמוך לשעה 09.50 נהג המערער ברכב פרטי בכביש 6 מכיוון דרום לצפון, כ- 500 מ' לפני מחלף עירון (להלן: "הכביש") פגע במעקה בטיחות של מסלול הנסיעה הנגדי ונעצר בתוך התעלה. עובר לכך נסע המשיב במהירות שלא פחותה מ- 138 קמ"ש, כאשר הצמיג אחורי שמאלי ב"נפח שונה" מהרשום ברישיון הרכב.

כתוצאה מהתאונה, נגרם מותו של ח', בן דודו של המערער שישב מאחור.

לאחות המערער אשר ישבה ברכב, אף היא מאחור, נגרמו שברים מרובים בחוליות צוואר, גב עליון, שברים בצלעות, שברים באגן ופגיעה בחזה, כמו כן נחבלה אימו של המערער וכתוצאה מכך נגרמו לה כאבים בגב, בחזה, בגפיים ובצוואר.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וכן בעבירות נוספות לפקודת ותקנות התעבורה (סטייה מנתיב, גרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות מופרזת, הרכבת צמיגים בנפח שונה).

בית המשפט קמא גזר על המערער 3 חודשי מאסר בפועל, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה,  על תנאי, למשך שנתיים, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי, בתנאים שפורטו בגזר הדין.

ערעורו של המערער התייחס לעניין אופן ריצוי עונש המאסר בפועל, וזאת, כאשר הוא טוען כי על עונש המאסר להיות מרוצה במסגרת עבודות שירות, תוך שהוא מפנה להמלצת שירות המבחן בעניין זה ולאורך תקופת הפסילה.

עיינו עיין היטב בנימוקיו בכתב ובעל פה של ב"כ המערער, בכלל זה, הפניותיו לפסיקה ולתסקיר שניתן בעניינו של המערער, ואנו קובעים כי דין הערעור להידחות.

בהתייחס לאמור בהמלצת שירות המבחן, נאמר לא אחת כי המדובר בהמלצה בלבד, שהינה פרמטר אחד ממכלול הפרמטרים הבאים בפני בית המשפט בשוקלו את גזר הדין.

עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע המערער הינן חמורות וזאת, לנוכח אופן נהיגתו של המערער במהירות רבה מעל המהירות המותרת ובהיות הצמיג האחורי שמאלי בנפח שונה מהרשום ברכב, כל זאת בכביש, חד סיטרי, דו מסלולי, דו נתיבי שני מסלולים לכל כיוון, בין המסלולים קיים שטח הפרדה, ושדה ראיה פתוח לפנים למרחק שלא פחות מ- 500 מ'.

על האמור נוסיף את עובדת קיפוח חיי המנוח והחבלות הנוספות שנגרמו ליושבי הרכב האחרים.

איננו מתעלמים ממכלול טיעוניו של ב"כ המערער, בכלל זה, הודיית המערער בפתח משפטו, היות הנפגעים בני משפחתו ועמדת בני משפחת המנוח.

על פי ההלכה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש שנגזר על ידי בית המשפט קמא, אלא, כשמדובר בחריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה.

לא רק שגזר הדין בעניינו של המערער אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, אלא אף נוטה לקולא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ג, 2020 יוני 2013, במעמד באי כח הצדדים והמערער.